ת"א 1431/03

תקציר

המבקשת ביקשה למנוע מתובעים רבים לתבוע אותה בגין אותו חוב שהיא חבה להם לכאורה. היא התקשרה בהסכם עם התובעת 2, דגן, לרכישת כל פעילותה העסקית של דגן ושילמה את מלוא התמורה, בין במישרין ובין באמצעות המחאות סחירות. עם זאת, המבקשת חששה מכפל תשלומים פוטנציאלי אם תערער על צווי העיקול שהוטלו עליה על ידי התובע 1, שכן היא עלולה להיתקל בתביעות מצד צדדים שלישיים להם סחר דגן בשיקים. בית המשפט מצא כי המבקשת כבר עמדה בהתחייבויותיה על פי ההסכם והעבירה את הנכס (כסף) לדגן באמצעות מסירת השיקים הסחירים. לפיכך, היא לא הייתה חשופה לתביעות כלשהן מצד התובעים האחרים, שכן הנכס המדובר כבר לא היה ברשותה. העובדה שהשיקים הומרו לצדדים שלישיים הייתה ידועה למבקש והוסכמה עליה בהסכם. בית המשפט הדגיש כי הדרך הראויה לקביעת זכויותיהם של התובעים היא באמצעות תביעות פרטניות, ולא באמצעות הליך תביעת הביניים, שאינו ההליך הנכון לשאיפותיו של המבקש. בקשתה של המבקשת לצו מגודר לחסימת תביעות פוטנציאליות נדחתה, והיא חויבה לשאת בהוצאותיהם של שני תובעים, בעוד תובעים אחרים שהצטרפו להליך לא היו זכאים להוצאות כלשהן. פסק הדין עיכב את העברת הכספים המוחזקים בחשבון נאמנות למשך 14 יום כדי לאפשר לצדדים להיערך בהתאם.