פ"א 25508-03-16

תקציר

המדינה ערערה על גזר הדין שנגזר על שלושה משיבים שהורשעו במספר אישומים הקשורים לבנייה בלתי חוקית על קרקע מוגנת באזורים גליליים הסמוכים לחורפיש. המשיבים הורשעו באי ציות לצו שיפוטי, ביצוע עבודות בנייה ללא היתר בשטח שהוגדר כשמורת טבע ופגיעה בשמורת הטבע. בית משפט קמא גזר על המשיבים מאסר על תנאי, קנסות, חתימה על התחייבות והוראה על הריסת המבנה. המדינה טענה כי נסיבות העבירות קיצוניות, וביקשה להטיל עליה מאסר לצד קנסות מוגדלים ועונשים נוספים. המשיבים טענו כי העונש בערכאה הראשונה הולם וכי ניתן להכשיר את המבנה. בית המשפט קיבל את טענות המדינה כי העונש ההולם בגין העבירות צריך לכלול מאסר בפועל שניתן לרצות בעבודות שירות לצד קנסות גבוהים. עם זאת, בית המשפט בחר שלא להתערב בשיקול דעתו של בית משפט קמא בכך שלא להטיל עונשי מאסר על שניים מהמשיבים, בשל מספר גורמים מקלים. עם זאת, הקנס שהטיל בית משפט קמא נחשב בלתי מספק והחמיץ את תכלית הענישה, מה שהוביל את בית המשפט להחמיר את הקנס. בית המשפט קיבל גם את ערעור המדינה על צו ההריסה, וקבע כי יש להרוס את המבנה לאלתר ללא כל דיחוי, נוכח היעדר אופק תכנוני והנזק הסביבתי שנגרם כתוצאה מהבנייה. פסק הדין ניתן לטובת המדינה, תוך קבלת הערעור באופן חלקי והגדלת הקנסות יחד עם השפעה מיידית על צו ההריסה.