ת"א 28576-05-17

תקציר

התובע, מר דוד באבאי, הגיש תביעה נגד עיריית ראשון לציון בדבר זכויות חכירה ובעלות בנכס מקרקעין באזור התעשייה בעיר. התובע טען כי העירייה פעלה בחוסר תום לב והפרה את התחייבויותיה בכך שסירבה להעניק לו את הזכויות בנכס, שלטענתו חכר מהעירייה לשנים רבות. התובעת ביקשה פסק דין המצהיר כי הסכמים מסוימים חלים על הצדדים ומורה על אכיפתם, או לחילופין מורה לעירייה לחתום על הסכם שכירות חדש. בית המשפט מצא כי טענות התובע חסומות בזמן. הסכם פשרה משנת 2005 בין הצדדים, אשר חייב את התובעת לעמוד בתנאים מסוימים, לרבות חתימה על חוזה שכירות חדש תוך 14 יום, לא קוים על ידי התובעת. לפיכך, עילת התביעה קמה לכל המאוחר בשנת 2006, והתביעה הנוכחית, שהוגשה בשנת 2017, הייתה הרבה מעבר לתקופת ההתיישנות. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי התובעת לא הוכיחה כי העירייה פעלה בחוסר תום לב במהלך המשא ומתן שהתנהל לאחר הסדר הפשרה. מהראיות עולה כי הצדדים לא הגיעו להסכמות סופיות ומחייבות, והעירייה טענה באופן עקבי כי לא ניתן להשכיר את הנכס לתובעת ללא מכרז פומבי, כנדרש בחוק. מאחר שלתובע ולשותפיו לא היה חוזה שכירות תקף במשך שנים רבות, העירייה לא יכלה להשכיר להם את הנכס כדין ללא מכרז, דבר שהתובע לא מימש. בנוסף, נדחתה בקשת התובעת להתחשבנות עדכנית על חוזה השכירות של הנכס, שכן התובעת לא טענה כי העירייה לא גילתה מסמכים חשבונאיים רלוונטיים. עם זאת, בית המשפט התיר את פיצול הסעדים ואפשר לתובע להגיש תביעה כספית נפרדת נגד העירייה, שעשויה לכלול מינוי שמאי מומחה. בסופו של דבר נדחתה התביעה, והתובע חויב לשלם לעירייה 45,000 ₪ שכר טרחת עורך דין. פסק הדין לא מנע מהתובע להגיש תביעה כספית נפרדת, אך בית המשפט ציין כי על כל תביעה כזו תחול הגנות התיישנות.