ת"א 331/97

תקציר

בית המשפט בחן האם על הפניקס חברה לביטוח לשפות את רנסנס בגין נזקים שנגרמו כתוצאה משתי שריפות באולמות האירועים שלה, הראשונה ב-5 ביולי 1996 והשלישית ב-31 ביולי 1996. לגבי השריפה הראשונה, פוליסת הביטוח חייבה את אולמות האירועים להתקין מערכת גילוי אש המחוברת ישירות לתחנת כיבוי אש, דבר שלא היה להם. בית המשפט מצא כי חיבור עקיף לתחנת כיבוי האש באמצעות קו חם, כפי שנטען על ידי רנסנס, אינו מספיק. לפיכך, אי עמידתה של רנסנס בתנאי מוקדם זה פוטרת את הפניקס מכיסוי השריפה הראשונה. בנוסף, דחה בית המשפט את טענת רנסנס כי על הפניקס לשפות אותם משום שהיעדר קשר ישיר לא השפיע באופן מהותי על הסיכון של המבטחת. לגבי השריפה השלישית דרשה הפניקס אמצעי אבטחה נוספים לאחר השריפה השנייה. בעוד רנסנס לא יישמה אמצעים אלה לפני השריפה השלישית, בית המשפט קבע כי היה צריך להינתן זמן סביר לציות ועל הפניקס לשפות את רנסנס בגין השריפה השלישית. התביעה נגד מוקד עמישב, שלטענת רנסנס לא סיפק שירותי התרעה מפני שריפות, נדחתה לאחר שבית המשפט מצא כי המוקד אינו אחראי לשירותים אלה. רנסנס חויב לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לעמישב. התיק נדחה כדי לקבוע את גובה הנזק.