בש"פ 3696/92

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שסירבה לבטל את קביעתו של בית משפט השלום לפיה יש להשאיר את המשיב במעצר בית ולא להיות במעצר. המשיב הפר פעמיים את תנאי מעצר הבית שלו ונמצא מחוץ לביתו. הוא ביצע גם כמה עבירות נוספות, כולל התפרצויות, גניבה והחזקת הרואין, והפר את תנאי מעצר הבית שלו בשתי הזדמנויות במהלך החקירה. בית המשפט המחוזי הכיר בהפרות של המשיב אך סירב לבטל את פסק הדין הקודם. עם זאת, בית המשפט העליון קיבל את הערעור וביטל את החלטות הערכאות הנמוכות יותר. בית המשפט העליון קבע, כי תכלית המעצר יכולה להיות מושגת רק באמצעות הגבלת חירותו של המשיב וכי כל הפרה של תנאי מעצר הבית מחייבת את מאסרו. זאת ועוד, בית המשפט הדגיש כי הפרות אלה פוגעות באינטרסים של המשיב ופוגעות באפקטיביות של המהלך. פסק הדין הדגיש את כוונת המחוקק לצמצם את המעצרים ואת הצורך להקפיד על תנאי מעצר הבית. ריבוי הפרותיו של המשיב, תוך התעלמות בוטה מצו בית המשפט, הצדיק את מעצרו. בקרוב, ביום 2.10.92, נקבע משפטו של המשיב, אך בית המשפט סבר כי מעצרו הוא הפעולה הראויה. פסק הדין ניתן פה אחד, והמשיב הורה על מעצרו.