בר"ע 3410/07

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בתביעת שיפוי שהגיש המוסד לביטוח לאומי נגד מבטח, בגין תגמולים ששולמו לנפגע בעקבות תאונת עבודה. נקודת המחלוקת המרכזית היא האם קיים קשר סיבתי בין התאונה לבין הנכות שבגינה מבקש המל"ל פיצוי. בית המשפט פוסק לטובת המבטחת, ודוחה את הבקשה. בפסק הדין מודגש כי בעוד שקביעת הנכות על ידי המל"ל מחייבת ככלל, אין בה כדי לייתר את הצורך להוכיח קשר סיבתי בין התאונה לבין הנכות. במקרה דנן, בית המשפט מסכים עם קביעתו של בית משפט קמא כי אין די במסמכי המל"ל לבדם כדי לבסס קשר סיבתי זה, מה גם שאין בהם כל התייחסות ישירה או עקיפה. בנוסף, בית המשפט ממנה מומחה שיעריך את הקשר הסיבתי, תוך שהוא דוחה את טענת המל"ל כי די בחוות דעתו של המומחה מטעם המבטחת עצמה. פסק הדין מתייחס גם למושג ההשתק השיפוטי, וטוען כי די בהעלאת טענות סותרות בלבד בהליכים שונים כדי להתעורר השתק. מאחר שהמל"ל אינו יכול להוכיח כי טענתו בהליך הנפרד של הנפגע - כי שולמו התגמולים בגין התאונה - התקבלה במפורש או נשאה פרי, תביעתה להשתק שיפוטי נדחית. משכך, הבקשה נדחית, והמל"ל נדרש לכסות את הוצאות המבטחת, בסך 7,500 שקל.