ע"מ 1130/06

תקציר

המקרה נסוב סביב פרשנותו של סעיף 64א לפקודת מס הכנסה, המתייחס לחברות משפחתיות ולמיסוי רווחיהן. המערער, קרלוס בגס, קיבל דיבידנדים מחברה כזו, יפעת, וטען כי אין למסות דיבידנדים אלה שכן הם חולקו מהכנסות החברה. המשיב, פקיד השומה של תל אביב-יפו, טען כי הדיבידנדים חייבים במס שכן הם לא חולקו מהכנסות החברה, אלא מרווחים שקוזזו כנגד הפסדי העבר של החברה. בית המשפט, בראשות השופט מגן אלסוביה, פתח וציין כי יש לפרש את המונח "הכנסה" בסעיף 64א על פי הגדרתו בפקודה, הכוללת את כל הסכומים שנקבעו כהכנסה על פי כל דין. הגדרה זו, קבע בית המשפט, קובעת את המשמעות הפרשנית היחידה של המושג, החלה גם כאשר המחוקק משתמש במונח בסעיפים אחרים של הפקודה. לאחר מכן פנה בית המשפט לפרש את המונח "רווחים" בסעיף 64א(א)(1). בית המשפט קבע, כי בעוד דיני המס נוהגים בדרך כלל על פי כללי חשבונאות, יש לסטות מהם על מנת להגשים את תכליתו של דיני המס, במיוחד נוכח ההסדר הייחודי הקבוע בסעיף 64א. בית המשפט הגיע למסקנה כי המונח "רווחים" בהקשר זה מתייחס לרווחים ששולם עבורם מס בשיטת המיסוי החד-שלבית, כך שניתן להימנע ממיסוי בעת החלוקה. בית המשפט הוסיף ונימק כי קבלת עמדת המערערת תוביל לניצול הפסדי העבר של החברה, דבר המנוגד לפסק דין שקלרש. תחת זאת, נמצא כי גישתו של המשיב עולה בקנה אחד עם פסק דין זה, שכן הוא מאפשר לחברה ליהנות מהפסדי העבר שלה מבלי ליתן יתרון מס בלתי הוגן לנישום המייצג. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את הערעור בקובעו כי המונח "רווחים" בסעיף 64א(א)(1) אינו כולל רווחים שיקוזזו כנגד הפסדי החברה בתקופת ההטבה. לפיכך, הכנסות הדיבידנד שקיבלה המערערת היו חייבות במס לפי הוראות אחרות בפקודה. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.