ע"פ 2204/22

תקציר

הערעור, שהוגש על ידי מוחמד, מבקש לקבוע לאיזה בית משפט יש סמכות להטיל מאסר במקום התחייבות כספית שניתנה במסגרת עסקת טיעון. מוחמד טוען כי לבית המשפט המטיל את החובה צריכה להיות סמכות זו, ואילו המשיב טוען כי בית המשפט הוא המפעיל את החובה לאחר הפרה המוסמך לעשות כן. עם זאת, מסקנת השופטים היא כי מדובר בסוגיה תיאורטית בעניינו של מוחמד, שכן בית המשפט המחוזי הורה בבירור על מאסר במקום התחייבות גופנית, ולא על סכום ההתחייבות. פסק הדין מתייחס גם לשאלה הספציפית הנוגעת לעניינו של מוחמד בנוגע להיקף העבירות הכלולות במאסר המאסר על תנאי שלו, וקובע כי החלטת בית המשפט המחוזי הייתה מוצדקת ומידתית. השופט כשר מביא גם חוות דעת מפורטת בסוגיה העקרונית, וקובע כי "הערכאה השנייה", המפעילה את החובה, היא הרשות המוסמכת לקבוע מאסר במקום ההתחייבות הכספית. שני השופטים מסכימים כי יש לדחות את הערעור, ולהותיר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי על כנו.