ת"א 2730/04

תקציר

בערעורים מאוחדים אלה, השאלה העיקרית היא האם התובעים זכאים לסעדים הנתבעים בכתב תביעתם, או שמא יש לדחות את התביעות מחוסר מעמד. התובע מס' 1 מחזיק ב-28% ממניות הנתבעת מס' 1, והתובע מס' 2 מחזיק ב-50% ממניות הנתבעת מס' 1, מה שהופך אותו לבעלים עקיף של 14% מנתבעת מס' 1. התובעים תבעו את הנתבעים 1, 2 ו-3, בטענה להתנהגות עושקת כלפי בעלי מניות המיעוט של הנתבעת מס' 1 וביקשו סעדים שונים, לרבות הסרת האפליה. הנתבעים 2 ו-3 טענו, כי לתובע מס' 2 אין מעמד לתבוע משום שאינו בעל מניות ישיר בנתבעת מס' 1, ועל כן יש לדחות את התביעה נגדם. הם ערערו גם על היקף ייפוי הכוח שניתן לבא כוח התובעים על ידי התובעת מס' 1, וטענו כי הוא אינו מכסה את כל הסעדים הנתבעים, ובפרט את הבקשה להסרת אפליה. הנאשם מס' 1 הסכים עם עמדה זו. בית המשפט בחן את ייפוי הכוח שהוגש על ידי התובעת מס' 1 ומצא כי הוא אכן מגביל את סמכותו של בא כוח התובעים לתבוע את כל הסעדים הנתבעים. השופט ציין כי הדין הישראלי מכיר בזכות לתבוע בגין הסרת אפליה רק לבעלי מניות, ולא לדירקטורים או נושאי משרה בחברה. הואיל ומניותיו של התובע מס' 2 בנתבעת מס' 1 הן עקיפות, באמצעות התובעת מס' 1, אין לו מעמד לבקש סעד בגין אפליה. השופטת קבעה כי דרך הפעולה הראויה לתובע מס' 2 תהיה הגשת תביעה נגזרת. באשר לתובע מס' 1, בית המשפט נתן להם שתי אפשרויות: להגיש ייפוי כוח מתוקן הכולל את הזכות לבקש הסרת הפליה או למחוק טענה זו מכתב התביעה. לתובע מס' 1 ניתנו 30 יום לבחור באחת מהאפשרויות הללו; אחרת, התביעה הייתה נדחית. לבסוף, הבקשה למינוי מומחה להערכת השווי הכלכלי של מניות הנתבעת 1 נדחתה בשלב זה, לאור הממצאים דלעיל. ההחלטה התייחסה גם לסוגיית הוצאות המשפט.