ע"פ 7036/06

תקציר

המדינה ערערה על פסק דין שהרשיע נהג מונית בנהיגה רשלנית שגרמה לחבלתו של הולך רגל. בית המשפט הרשיע את הנאשם על סמך הודאתו. המדינה טענה כי שגה בית משפט קמא בהטילו עונש מקל יתר על המידה, שלא כלל את המינימום החובה של שלושה חודשי פסילה מלנהוג. הנאשם טען כי הולך הרגל לא חצה במעבר חצייה ורץ על פני הכביש. בית משפט קמא קיבל את גרסת הנאשם לאירועים והטיל עליו חודש פסילה, בשל עברו הנקי בנהיגה ונסיבותיו האישיות. ערכאת הערעור בחנה את פסק דינו של בית משפט קמא ומצאה כי היא שוקלת נאמנה את מכלול הנסיבות. בעוד שערכאת הערעור הייתה עשויה להטיל עונש חמור יותר, היא הכירה בכך שערכאת ערעור אינה צריכה להתערב אלא אם קיימת חריגה משמעותית מהעונש ההולם. במקרה דנן, די היה בנימוקיו של בית משפט קמא להטלת עונש מופחת – לרבות תרומתו של הולך הרגל לתאונה ועברו הנקי של הנאשם – כדי להצדיק חריגה מעונש המינימום. בנוסף, התאונה לא כללה עבירות כגון נהיגה בשכרות או התעלמות מתמרורים, והולך הרגל לא חצה במעבר חצייה. בית המשפט התייחס לפסקי דין קודמים במקרים דומים, שהדגישו את חומרת העבירות שבוצעו במעברי חצייה. עם זאת, אלה לא היו הנסיבות במקרה זה. בסופו של דבר, דחה בית המשפט לערעורים את ערעור המדינה ואישר את עונשו של בית משפט קמא, הגם שהוא נוטה להקלות, מה גם שהנאשם כבר ריצה את העונש שהוטל.