ת"א 4289/05

תקציר

מדובר במקרה של תאונת דרכים שהביאה למותו של מרדכי שחר והותירה אחריה את אלמנתו, צביה שחר. התובעים, שייצגו את עיזבון המנוח והאלמנה, תבעו פיצויים מהנתבעים בגין הנזקים שנגרמו עקב מותו של מרדכי. נקודות המחלוקת המרכזיות היו חישוב הפיצוי בגין "השנים האבודות" של מרדכי, הכללת קצבת הנכות שלו בשכר עליו מבוסס הפיצוי וניכויי המס שיש לחול. בית המשפט קיבל את טענת הנתבעים כי היוון שכרו של מרדכי הוא תשלום חד פעמי ואין לראות בו הלוואה. לפיכך, הניכוי החודשי משכרו לא היווה החזר ואין לכלול אותו בבסיס שכרו לצורך חישוב הפיצויים. בנוסף, קבע בית המשפט כי יש לראות בגמלת הנכות חלק מהכנסתו של מרדכי, בכפוף לתקרה של פי שלושה מהשכר הממוצע במשק וניכוי מס הכנסה. הפטור ממס הכנסה על ההטבה חדל לחול עם מותו של מרדכי. לגבי האלמנה, בית המשפט קבע את בסיס השכר שלה על 5,540 שקל, מתוך הכרה בכך שפוטנציאל ההשתכרות שלה נפגע מאחריותה בטיפול בבעלה הנכה. הפיצוי בגין אובדן שירותיו של הבעל נקבע על 30,000 ₪, ואילו הכאב והסבל קיבלו 25% מהסכום המרבי המותר בחוק, בתוספת ריבית. לאחר ניכוי קצבת השאירים, מענק הפטירה והפנסיה מסך סכום הפיצויים, נקבעה היתרה שתשולם לתובעים בסך 504,351 ₪. הנתבעים חויבו לשלם סכום זה, בצירוף הפרשי הצמדה, ריבית, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.