ת"צ 37820-05-12

תקציר

המבקשים ביקשו אישור לתביעה ייצוגית בעניין "החיוב המוגדל" המוטל על נוסעים ברכבת הקלה בירושלים שנסעו ללא כרטיס טיסה תקף. המבקשים טענו כי החיוב הקבוע בסך 180 ₪ בתוספת התעריף אינו סביר וכי יש להבחין בין המצבים השונים בהם נוסעים נסעו ללא כרטיס טיסה תקף, ולהתאים את החיוב לנסיבות כל מקרה. עוד נטען, כי החיוב סומן באופן מטעה כ"קנס", כי המשיב לא פרסם כראוי את דרישת התיקוף, כי היה צריך להקנות לעובדי המשיב שיקול דעת בהטלת החיוב, וכי עובדים אלה פעלו באופן בריוני ואלים. טענות נוספות נגעו לסבירות מתן אפשרות לעובדי חברה פרטית להטיל את החיוב, להיעדר גוף עצמאי אליו יוכלו הנוסעים לערער על החיוב, ולהאצלת סמכויות שלא כדין לכאורה לפקחי הרכבת הקלה, שלא הוסמכו או הועסקו על ידי המשיב באופן פורמלי. בית המשפט מצא כי המבקשים לא הוכיחו אפשרות סבירה שהעילות הנטענות בבקשה יוכרעו לטובתם. קביעת סכום החיוב המוגדל והיעדר הבחנה בין המצבים השונים של נסיעה פסולה אושרו בחוק והיו סבירים. טענות המבקשים בדבר סימון החיוב, פרסום דרישת התיקוף, שיקול דעתם של עובדי המשיבה והתנהגותם היו פרטניות והיה צורך להוכיח אותן בכל מקרה לגופו, מה שהופך תובענה ייצוגית לדרך בלתי יעילה ובלתי ראויה לפתור אותן. גם טענותיהם הנוספות של המבקשים בדבר סבירות מתן אפשרות לחברה פרטית להטיל את החיוב לבין היעדרו של גוף ערעור עצמאי לא הספיקו כדי להצדיק את אישור התובענה הייצוגית, שכן החיובים הוטלו בהתאם לחוק באותה עת. לבסוף, ניסיונם של המבקשים להעלות טענות חדשות בדבר סמכותם של פקחי הרכבת הקלה נדחה, שכן טענות אלה לא נכללו בבקשה או בכתב התביעה, והתרתן בשלב כה מאוחר תגרום לאי נוחות מהותית ולא הייתה נחוצה, שכן המבקשים יכלו להגיש בקשה נפרדת לתביעה ייצוגית בעילות אלה. הבקשה לאישור התובענה הייצוגית נדחתה אפוא, והמבקשים חויבו לשלם למשיב הוצאות בסך 25,000 ₪.