ע"א 7218/10

תקציר

בית המשפט בחן מקרה של מערערים שטענו להתנהגות בלתי הולמת של בנק בקבלת חתימת שופט על פסק דין. לטענת המערערים, הבנק הטעה את בית המשפט והשפיע על תוכן פסק הדין. עם זאת, בית המשפט דחה טענות אלה על הסף, ומצא כי סתירות קודמות שהצביעו המערערים בין פסק הדין המקורי לבין פסק דינו כבר טופלו בהליכים קודמים אך לא הוגש עליהן ערעור, ובכך הפך את פסק הדין למכריע. בית הדין הדגיש כי דחייה על הסף היא תוצאה חמורה, הסוגרת את המשפט בטרם נשמעו הטיעונים במלואם, וצריכה להתרחש רק במקרים חריגים. בית המשפט קבע כי למערערים היו הזדמנויות לטעון את טענותיהם, אך לא ערערו על החלטות קודמות ולא תיקנו את הודעת הערעור. לפיכך, לא ניתן להעניק סעד שכן קיים "מעשה בית משפט". בנוסף, כל הטענות הנוגעות להסכמות בין הצדדים ולהתנהלות הבנק נחשבו כאילו כבר טופלו או היו צריכות להיות בהליכים קודמים, מה שמונע ערעור משפטי נוסף. בהיעדר עילה ממשית לערער על החלטת בית המשפט הפרוצדורלי, נדחה הערעור, והמערערים חויבו לשלם לבנק שכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪. השופטים א' חיות וי' עמית הסכימו עם החלטתו של השופט א' פוגלמן וסיימו אותה סופית ביום 29.1.2012.