תפ"ח 27237-11-10

תקציר

הכרעת הדין היא בתיק רצח, בו חנק הנאשם למוות את אחותו לאחר ויכוח קולני עליו וביקש ממנה כסף. כתב האישום מייחס לו רצח לפי סעיפים 300(א)(2) ו-301 לחוק העונשין. הנאשם הודה בהריגת המנוח אך הכחיש שהתכוון לעשות כן. בית המשפט שלח את הנאשם להערכה פסיכיאטרית, שקבעה כי הוא כשיר לעמוד לדין ואינו חולה נפש; עם זאת, היו כמה פערים בהתנהגותו שגרמו למעריכים לחשוב שהוא מעמיד פנים שהוא חולה נפש. ראיות התביעה כללו את הודאת הנאשם, עדות האם, דו"חות פורנזיים ודו"ח הנתיחה שלאחר המוות. גרסאותיו השונות של הנאשם לאירועים סתרו זו את זו, וטענתו כי לא התכוון להרוג את המנוח הופרכה בהצהרותיו שלו. בית המשפט קבע כי הנאשם החליט לרצוח את אחותו, לא הייתה כל התגרות והוא הכין את עצמו לרצח – כל אלה היוו כוונה תחילה. המניע לרצח נקבע כפגיעה בתפיסתו המעוותת של הנאשם את כבודו, שכן המנוח צעק לעברו. בית המשפט דחה גם את ההערכה הפסיכיאטרית של ההגנה שאבחנה את הנאשם כסובל מהפרעת שליטה בדחפים, וקבע כי היא מבוססת על עובדות לא מדויקות, והעדיף את ההערכה הפסיכיאטרית של התביעה. בסופו של דבר, הרשיע בית המשפט את הנאשם ברצח מעבר לספק סביר.