דנג"צ 3279/24

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשה לדיון נוסף בפסק דין בעניין קצבת גמלאי מחקר, המכונה לעתים סוגיית "ההצמדה הכפולה". פסק הדין לא קבע פסיקה או עקרונות משפט חדשים, ולפיכך הבקשה לדיון נוסף נדחית. הנקודה הראשונה נוגעת לקביעה הנטענת כי תוספות השכר אינן נופלות בגדר הזכות לקניין, לשוויון או לכבוד – זו הייתה דעתו היחידה של השופט מינץ ולא הייתה הפסיקה הקובעת. גם הטענה השנייה, לפיה המדינה רשאית להשתמש בחקיקה רטרואקטיבית כדי להימנע מקיום פסק הדין, אינה מבוססת. ההחלטה התקבלה על סמך המצב המשפטי באותה עת ולא הייתה תוצאה של חקיקה רטרואקטיבית. סמכותו של המחוקק לתקן את החוק ולהבהיר את פרשנותו, גם בתגובה לפסקי דין, מוכרת, וטענות גמלאי המחקר בעניין זה הן פרשנות שגויה של פסק הדין. פסק הדין לא יצר תקדים חדש בכל הנוגע לחקיקה רטרואקטיבית ולאינטראקציה שלה עם פרשנויות בתי המשפט, שכן מדובר בשתי סוגיות נפרדות. בנוסף, גם הטענה כי פסק הדין קבע כלל לפיו התנגדות היועץ המשפטי של הכנסת לתיקון לחוק היא פגם יסודי לא הוכחה, שכן פסק הדין התיישר עם פסיקות קודמות בנושא. לכן, אין צורך בדיון נוסף גם בהיבט זה. שתי בקשות להצטרף להליך נדונו ונדחו. בקשתה של "סגל" – ארגון גמלאי צה"ל, נדחתה משום שלא הוגשה על ידי מי שהיה בעל דין בהליך המקורי, וכן משום שלא הוסבר מדוע "סגל" התמהמהה בהצטרפות להליך עד כה. בקשתה של לשכת עורכי הדין להצטרף כ"ידיד בית המשפט" נדחתה משום שהדבר לא יתרום לדיון או לאינטרס הציבורי, והנושאים העומדים על הפרק אינם דורשים מומחיות מיוחדת של לשכת עורכי הדין. סיכומו של דבר, מאחר שפסק הדין לא קבע עקרונות משפטיים חדשים, הבקשה לדיון נוסף נדחית.