ת"א 51608-11-19

תקציר

השופטת, תמר בר-אשר, קבעה כי תביעת התובעים אינה תקפה בשל תקופת ההתיישנות. תביעת התובעים התיישנה עוד בטרם הוגשה, שכן חלפו למעלה משבע שנים מאז נדחתה התביעה הקודמת, ולא היו נסיבות חריגות המצדיקות את הארכת תקופת ההתיישנות. זאת ועוד, התובעים לא הצליחו לבסס את טענתם כי הנתבעים הטעו אותם, כנדרש בסעיף 7 לחוק ההתיישנות, דבר שהיה עשוי למנוע את התיישנות התביעה. נמצא כי הנתבעים לא הסתירו כל מידע בנוגע להליך הבוררות, וגם אם כן, התובעים כבר היו מודעים לעובדות העומדות בבסיס עילת תביעתם. בנוסף, גם טענת התובעים שהתבססה על סעיף 89 לפקודת הנזיקין, שהיה מאריך את תקופת ההתיישנות לעשר שנים, לא צלחה, שכן התובעים לא הוכיחו פער זמן כלשהו בין קרות הנזק לבין גילויו. השופטת הדגישה כי דחיית התביעה נבעה משיקולים משפטיים בלבד, ולא הוצא צו להוצאות. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים, ופרטיו פורטו באופן מקיף.