ת"א 1046/99

תקציר

פסק הדין דוחה את טענות התובע במלואן. באשר לעסקת מצפה גילה, מצא בית המשפט כי התובע ויתר על כל טענותיו במסגרת שורה של הסכמים מיום 13.2.92, וכי הוא לא אולץ או הוליך שולל לחתום עליהם. התובע גם לא הביא כל ראיה לכפייה או הטעיה, ואף אישר כי ההסכמים נבדקו על ידי עורך דינו. יתר על כן, כל טענה של הטעיה נדחתה גם משום שהתובע ידע את זהותו האמיתית של הרוכש. גם טענת התובע כי כתב הוויתור על התביעות אינו תקף משום שהנתבע הפר קוד אתי בכך שהפך לשותפו המסחרי לא צלחה. לבסוף, קבע בית המשפט כי אשרורה בו זמנית של הנתבעת התחייבות קודמת לשלם לתובע 450,000 דולר אינו מבוסס. במעבר לעסקת שירת הים, מצא בית המשפט כי התובע שולם במלואו, ואולי אף אף גבוה ממה שמגיע לו, על פי תנאיו הברורים של ההסכם. חישוביו של הנתבע, אשר ניכה סכומים שונים מהתמורה הראשונית בסך 535,000 דולר, היו מדויקים. טענת התובע כי לא קרא את ההסכם לא נתמכת, מה גם שהיה לו ייצוג משפטי. יתר על כן, הנתבעת הביאה ראיות לתשלומים נוספים ששולמו לתובע, אשר יחד עם הניכויים המוסכמים, משמעותם הייתה כי התובע שולם במלואו. כתוצאה מכך, נדחתה גם דרישת הנתבע להשיב לתובע 50,000$. בית המשפט סיים בציינו את העוינות העזה והעוינות העמוקה בין הצדדים, אשר חרגה מתחום התביעה הנוכחית. היא הצטערה על כך שפסיקתה לא תפתור את הבעיה האמיתית ביניהם וניסתה, ללא הצלחה, לשכנע את הצדדים להסדיר את העניין מחוץ לכותלי בית המשפט. בסופו של דבר נדחתה התביעה, והתובע חויב לשלם לנתבע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 40,000 ₪ בתוספת מע"מ.