ע"מ 32172-05-13

תקציר

הערעור עוסק בשאלה האם המערער, תושב חוץ שרכש מניות של חברה ישראלית וקיבל ממנה חלקות קרקע עודפות בגדה המערבית, חייב במס ערך מוסף על מכירת חלקות אלה. עמדת המשיב היא כי המערער הינו "אזרח ישראלי" כמשמעותו בחוק מע"מ, שכן "השליטה והניהול" של המערער מופעלים בישראל. המערערת טוענת כי היא אינה אזרחית ישראלית וכי העסקאות במגרשים אינן חייבות במע"מ. בית המשפט קבע, כי השליטה והניהול של המערערת מופעלים בישראל על ידי תושב ישראל, ועל כן המערערת נחשבת לאזרחית ישראלית והעסקאות במגרשים חייבות במע"מ. עסקיה של החברה המערערת היו כרוכים בהסדר נושים שמטרתו חלוקת קרקע מסוימת בגדה המערבית לחלקות ומכירתן לצדדים שלישיים. במסגרת ההסדר מכרה המערערת את כל זכויותיה במקרקעין ולאחר ביצוע ההסדר הייתה אמורה לקבל את החלקות העודפות, קרי החלקות שלא הוקצו לרוכשים. המערערת, הרשומה בפנמה ונמצאת בבעלות תושב חוץ, קיבלה חלקות אלה ומכרה אותן לצדדים שלישיים. המשיב דרש להטיל מע"מ על עסקאות אלה, ואילו המערערת טענה כי העסקאות אינן חייבות במע"מ משום שאינה אזרחית ישראלית. בית המשפט בחן את השאלה היכן הופעלה "השליטה והניהול" של המערערת, וקבע כי מבחן "השליטה והניהול" הוא מבחן אחד, שמטרתו לאתר את המקום בו מתקבלות החלטותיה המהותיות והחשובות של החברה – "מרכז העצבים" שלה. בית המשפט קבע כי במקרה הרגיל יש לבחון מבחן זה ביחס לכלל הפעולות שביצעה החברה ולא רק ביחס לעסקאות החייבות במס. עם זאת, בנסיבות המקרה בחן בית המשפט את "השליטה והניהול" ביחס לחלקות העודפים בלבד, ולא ביחס לשלבים האחרים של פעילות החברה, לרבות גיבוש הסדר הנושים וביצועו, שכן האחרונים בוצעו במטרה לאפשר למערערת להתחיל לפעול ב"לוח נקי". בית המשפט מצא כי "מרכז העצבים" של המערער נמצא בישראל, ועל כן הוא נחשב לאזרח ישראלי לצורך חוק מע"מ. הנאמנים, שניהלו את הסדר הנושים ואת קרן ההסדר, ובית המשפט שאישר את ההסדר, לא נמצאו כמי שהפעילו שליטה וניהול על המערערת ביחס לחלקות העודפים. כך היה גם עם עורך הדין שייצג את המערער בהסדר ובמכירת החלקות, ושפעילותו בהקשר זה לא חרגה מפעילותו של עורך דין המייצג את לקוחו. נמצא כי שני "מתחרים" הם בעלי פוטנציאל שליטה וניהול של המערערת ביחס לחלקות העודפים, קרי בעל המניות תושב חוץ, כאמל, ומנהלה תושב ישראל של המערערת, גיטליס. בית המשפט קבע, כי כאמל לא הוכיח כי הייתה לו יכולת שליטה וניהול, וכי בפועל הוא האציל סמכות זו לגיטליס, שהיה "המוח" מאחורי פעילות המערערת בחלקות העודפים. מסקנה זו התבססה, בין היתר, על כך שכאמל לא היה בעל ידע או ניסיון בתחום הנדל"ן, ובפרט באזור, כי כמעט נעדר מהמקום בו התנהל העסק ואף לא דיבר עברית, וכי לא הוצג כל מסמך התומך בטענה כי קיבל את ההחלטות המהותיות בנוגע לחלקות העודפים. מנגד, נמצא כי גיטליס הוא בעל הידע והניסיון הרלוונטיים, וכי הוא זה שקיבל בפועל את ההחלטות בנוגע לחלקות אלה. לפיכך דחה בית המשפט את טענת המערער ודחה את הערעור. המערער חויב לשלם את הוצאות המשיב בסך של 25,000 ₪.