עת"א 19641-08-11

תקציר

העותר ביקש להשתחרר על תנאי מוקדם מתקופת מאסרו בגין עבירות מין. ועדת השחרורים מינתה ועדה לבחינת הבקשה, שנדחתה בשל הסיכון הבינוני-גבוה של העותר לסכנה מינית, היעדר מוטיבציה מהותית לטיפול והכחשת ביצוע העבירות. העותר ערער לבית המשפט המחוזי, אשר הורה לוועדה לבחון מחדש את הבקשה תוך התמקדות ספציפית בקביעת המוטיבציה של העותר לטיפול והסיכון שהוא מהווה לציבור. הוועדה, בהחלטה חצויה, דחתה שוב את הבקשה. לאחר מכן ערער העותר לבית המשפט העליון, בטענה כי בית המשפט המחוזי כבר הכיר לגופו של עניין בשחרורו. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את העתירה. בית המשפט קבע כי החלטת הוועדה סבירה, בהתחשב בכך שהעותר לא קיבל טיפול במהלך המאסר, תנוחות שלא השתנו והיעדר מוטיבציה מספקת לתוכנית הטיפול של ד"ר סילפן. כמו כן, הדגיש בית המשפט כי לא הורה קודם לכן על שחרורו של העותר וכי החלטת הוועדה, המבוססת על פוטנציאל מסוכנותו של העותר לקטינים, הייתה מוצדקת. פסק הדין ניתן בנוכחות בא כוח העותר, וביום 13.12.11 נדחתה העתירה.