ת"פ 58525-03-18

תקציר

השופט שקל בכובד ראש את הראיות והטיעונים שהוצגו הן על ידי התביעה והן על ידי ההגנה בתיק התנהגות מאיימת זו. הוא הגיע למסקנה כי די בעדותה של המתלוננת, יחד עם עדותו של עד שכן מרכזי, כדי להוכיח מעבר לספק סביר כי הנאשם איים על המתלוננת. גרסאותיהם לאירועים היו בדרך כלל עקביות, לרבות בנקודות מרכזיות כגון דרישות הנאשם והחזקתו במסור. השופט מצא את עדותה של השכנה ניטרלית ואמינה, למרות כמה סתירות בגרסתה. בתוך כך, בעדותו של הנאשם נמצאו סתירות וטענותיו בדבר תקלה במסור לא היו אמינות. השופט הכיר בכשלים חקירתיים, כגון אי בדיקת תפקודו של המסור או שמיעת עדים מסוימים, אך סבר כי אין בהם די כדי להטיל ספק באשמתו של הנאשם, בהתחשב בראיות הקיימות. הוא הדגיש כי מחדלי חקירה אינם מובילים אוטומטית לזיכוי ויש לבחון אותם ביחס לחוזק הכולל של תיק התביעה. במקרה זה, הוא קבע כי די בראיות שהוצגו כדי להרשיע את הנאשם באישום של איומים. טענת הנתבע כי המסור לא היה קשור לאירוע והתקלה נדחתה, שכן היא לא נתמכה בראיות. בסיכומו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי אשמתו של הנאשם הוכחה מעבר לספק סביר, והוא הרשיע אותו בעבירה המיוחסת לו לפי סעיף 192 לחוק.