בש"פ 7660/96

תקציר

המערער במקרה זה הואשם בשוד ולאחר מכן נעצר על ידי בית משפט קמא עד תום ההליכים המשפטיים. עם זאת, טען המערער כי הראיות שהציגה התביעה, לרבות זיהוי עד ותמלול שיחות הטלפון שלו, אינן מהוות ראיה לכאורה וכי הליך הזיהוי התנהל באופן פסול ללא נוכחות סניגורו. בית המשפט העליון, לאחר שבחן את הראיות, לא הסכים. בית המשפט קבע כי הליך הזיהוי, שהתקיים בטרם היה המערער חשוד, אינו יכול להיחשב פסול בשל היעדרו של עורך דינו, שכן הוא נערך בשלב "איתור העבריין". יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי ערכם של זיהויים כאלה שונה מזה של מסדרי זיהוי חוקיים וכי היעדר סניגור אינו פוסל את הראיות, אם כי הוא עשוי להפחית ממשקלן. בנוסף, מצא בית המשפט כי זיהויו של העד והודעותיו של המערער עצמו בשיחות הטלפון היו שניהם בעלי פוטנציאל מפליל מספיק כדי לשמש ראיה לכאורה. בהתחשב בנסיעתו של המערער לחו"ל ובשימוש בדרכון מזויף, הגיע בית המשפט למסקנה כי קיים סיכון שהוא יימלט מן הדין, דבר המצדיק את המשך מעצרו. בסופו של דבר נדחה הערעור על החלטת בית משפט קמא, ובית המשפט העליון אישר את צו המעצר עד תום ההליכים המשפטיים.