ת"א 5170/03

תקציר

המחלוקת היא על הבעלות על חלקת אדמה בסילוואן שבירושלים, המכונה מגרש 202. התובע טוען כי רכש את הקרקע בשנות ה-80 מאביו, שרכש אותה בשנת 1965. הוא מציג מספר מסמכים כהוכחה, כולל רישומי מס, תצהיר והסכמי מכר. עוד טוען התובע כי הוא ואביו החזיקו ועיבדו את הקרקע במשך למעלה מ-40 שנה, דבר המקנה להם זכויות בעלות על פי דין. מנגד, הנתבע, מוכתר הכפר סילוואן, טוען כי רכש את הקרקע בשנת 1993 משתי משפחות שלכאורה היו בבעלותן. הוא תומך את טענתו בהסכמי מכר ובמסמכים נוספים. עם זאת, בית המשפט מוצא את ראיות התובע משכנעות יותר. הרישומים והמסמכים שהציגה התובעת, אם כי אינם חד משמעיים, מהווים טיעון משכנע שכן הם נוצרו לפני עשרות שנים ומוכרים על ידי הרשויות. בינתיים, ראיות הנתבע עדכניות יחסית ואינן מספקות בסיס אובייקטיבי לטענות הבעלות שלו. בנוסף, החזקתו ועיבודה של הקרקע על ידי התובע לטווח ארוך, החל משנת 1965, תומכים בטענתו. בית המשפט מגיע למסקנה כי לתובע זכות בעלות בקרקע שבמחלוקת על בסיס מאזן ההסתברויות. עם זאת, על מנת שהקרקע תירשם על שמו, על התובע למלא אחר דרישות החוק. הנתבע חויב לשאת בהוצאות התובע ובשכר טרחת עורך דין.