ע"א 3568/08

תקציר

ערעור זה מערער על החלטת בית המשפט המחוזי שאישר את סירובו של פקיד השומה להכיר בכספים שנמשכו מחברה כהוצאה עסקית לגיטימית, ותחת זאת הטיל עליהם מס כהכנסה אישית לבעל השליטה בחברה ולמנהלה (המערער). הכספים המדוברים, שלטענת החברה היו תשלומים הכרחיים לפקידים זרים כדי להקל על עסקיה במדינה זרה, חסרו תיעוד מספק ותמיכה ראייתית. בית המשפט המחוזי לא מצא הבטחה שלטונית מחייבת להכיר בהוצאות אלה, וקבע כי בכל מקרה הכרה כזו תהיה מנוגדת לתקנת הציבור. עוד נקבע כי יש למסות את התשלומים כהכנסתה של המערערת, שכן המערערת לא הצליחה להוכיח כי הכספים שימשו למטרות עסקיות, ותחת זאת נראה כי מדובר במשיכות שכר או דמי ניהול. המערערת טוענת כי שגה בית המשפט המחוזי בממצאיו באשר לטיבם של התשלומים ולהיעדר הבטחה שלטונית. לטענתם, התשלומים היו הוצאות עסקיות הכרחיות והיו צריכים להיות ניתנים לניכוי, וכי התנהלותו של פקיד השומה יצרה ציפייה סבירה להכרתם. זאת ועוד, מיסוי התשלומים כהכנסתה של המערערת סותר את רישומי החברה ואת חוקי המס בישראל. מנגד, פקיד השומה תומך בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, מדגיש את היעדר הראיות המספיקות שהוצגו כדי להצדיק את ההוצאות, וטוען כי אין להכיר בתשלומי שוחד כהוצאות מוכרות בכל מקרה. הוא חולק גם על טענות חיוב המס של המערערת, וטוען כי הן לא הועלו בפני בית המשפט המחוזי. השופט ג'ובראן, בחוות דעת מקיפה שסגני הנשיא ריבלין והנדל מסכימים איתה, פותח בציון המורכבות שבהכרה בתשלומי שוחד כהוצאות מוכרות לניכוי, במיוחד נוכח היעדר חקיקה ישראלית מפורשת בנושא. עם זאת, היא מוצאת כי ניתן להכריע בערעור מטעמים ראייתיים. המערערים לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיהם בדבר ההוצאות, וממצאי בית המשפט המחוזי בעניין זה מנומקים היטב ואין להפריע להם. באשר להבטחה השלטונית הנטענת, קובע השופט ג'ובראן כי אין די בראיות המערער כדי לבסס התחייבות מחייבת של פקיד השומה. זאת ועוד, התנהלותו של פקיד השומה לא יצרה למערער הסתמכות סבירה. בסוגיית מיסוי התשלומים כהכנסתה של המערערת, פסק הדין מאושר מאחר שהמערערת לא הוכיחה כי הכספים שימשו למטרות עסקיות. עם זאת, חלק מהסכומים הוכרו כעובדים פר מוות, ופקיד השומה מונחה לבצע את ההתאמות הנדרשות כדי למנוע כפל מס. לבסוף חויבה המערערת לשלם הוצאות בסך 30,000 ₪ לאוצר המדינה.