ת"א 49061-09-16

תקציר

יורשיו של אדם שנפטר והשתתף בהליכי הסדר מקרקעין טענו לאי ידיעת ההליך וביקשו לתקן את רישום המקרקעין. עם זאת, השופט פסק נגדם וקבע כי טענותיהם אינן תקפות. ראשית, השופטת טענה כי טענות היורשים לאי ידיעה אינן תקפות מאחר שהמנוח ידע על ההליך. שנית, השופט מצא כי טענות היורשים בדבר תיקון המרשם לפי פקודת תיקון מרשם המקרקעין אינן תקפות, שכן הפקודה מתירה תיקונים רק במקרים של רישום במרמה או השמטת זכות ממרשם קודם – תרחישים שלא היו ישימים במקרה זה. עוד הדגישה השופטת כי זכויות היורשים במקרקעין נגזרו מהמנוח, כלומר הם אינם יכולים לטעון לאי ידיעת ההליך. בנוסף, השופטת ציינה כי טענות היורשים התרחבו מעבר להיקף התלונה הראשונית והיוו הרחבה בלתי מותרת של החזית. השופט המשיך לדון ולדחות טענות אחרות שהעלו היורשים. התביעה משנת 1977, שעסקה בתביעות סותרות על הקרקע המדוברת, נפסקה לטובת המדינה, והיוותה מעשה משפטי שמנע מהיורשים להציג טענות סותרות. כמו כן, קבעה השופטת כי תביעת היורשים חוסה תחת חוק ההתיישנות, שכן היא הוגשה כ-38 שנים לאחר שקמה עילת התביעה והתבססה הבעלות בקרקע. ככלל, החליטה השופטת כי היורשים לא הביאו די ראיות לביסוס תביעתם ולכן נעתרה לבקשת מינהל מקרקעי ישראל לסילוק על הסף, הורתה על מחיקת התביעה ופסקה להם שכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪.