בג"צ 8355/12

תקציר

עתירות מאוחדות אלה הוגשו בשנת 2012 כדי למנוע את מימוש צווי הפסקת העבודה וההריסה הסופיים לשני מבני קידוח מים ליד הכפר אידנא שבנפת חברון. העותרים ביקשו היתר או הצהרה כי המבנים מהווים "שימוש חקלאי" ולכן אינם זקוקים להיתר. המדינה טענה כי הבנייה אינה חוקית וכי אין להתערב בהחלטות רשויות התכנון להוציא צווי הפסקת עבודה והריסה. עוד נטען כי המבנים טעונים אישור של ועדת המים המשותפת של הצד הישראלי והפלסטיני, שלא התקבל. עוד טענה המדינה כי טענות העותרים ביחס למשפט הבינלאומי אינן במקומן, וכי המבנים מהווים גם הפרה של צו איסור בנייה צבאי. במהלך ההליך הממושך, שכלל דיונים מרובים והודעות ועדכונים רבים הן מצד העותרים והן מצד המדינה, בחן בית המשפט בדקדקנות את רצף הדיונים, ההודעות וטיעוני הצדדים. נקבע כי הבנייה אכן בוצעה שלא כדין וללא ההיתרים הנדרשים. בית המשפט, שהכיר בחשיבות המים לחקלאות, ניסה למצוא פתרון ובחן את הנושא בהרחבה בשלושה דיונים. עם זאת, בסופו של דבר היא הגיעה למסקנה כי אין ביכולתה להכשיר את הבנייה הבלתי חוקית, מה גם שקיימות שיטות מוסדרות לטיפול בצורכי המים, כפי שנקבעו בהסכמי הביניים בין ישראל לרשות הפלסטינית. בית המשפט מצא כי יש לדון בסוגיית אספקת המים, לרבות לצרכים חקלאיים, באמצעות הוועדה המשותפת בהתאם להסכם הביניים משנת 1995. היא ציינה את המורכבות הכרוכה ביחסים עם הרשות הפלסטינית, אך הדגישה כי ההסכם ברור בהקשר זה. בית המשפט ציין כי ה-JWC חזר לתפקידו והביע תקווה להמשך שיתוף הפעולה בין הגורמים הישראלים והפלסטינים בוועדה. בית המשפט ציין גם פער בין עמדת הרש"פ, כפי שהובנה על ידי בית המשפט, לבין המסמך שהגישו העותרים לכאורה מטעם הרשות. לאור ממצאיו דחה בית המשפט את העתירות אך האריך את צו הביניים עד סוף אוגוסט 2017 כדי לתת לעותרים ארכה נוספת. ההחלטה התקבלה ללא צו להוצאות.