בש"פ 3893/21

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לפרשנותו ויישומו של חוק המעצרים, ובפרט לעיתוי הבאת עצור בפני שופט. על פי החוק, אדם שנעצר חייב להיות מובא בפני שופט בהקדם האפשרי, ולא יאוחר מ-24 שעות לאחר מעצרו. המבקש בתיק זה נעצר בשבת והובא בפני שופט ביום ראשון בבוקר שלאחר מכן, אך ביקש דיון מוקדם יותר במוצאי שבת, אך סורב. בקשת רשות הערעור מתמקדת בפרשנותו של כלל 24 שעות זה ובהשלכותיו. השופט, בדחותו את הבקשה, מחזק את ההבנה כי מגבלת 24 השעות היא מסגרת זמן מקסימלית, לצד החובה להביא עצורים בפני שופט בהקדם האפשרי. יודגש כי יישום חובה זו נתון לשיקול דעתה של המשטרה כרשות מינהלית. משכך, קובע השופט כי הבקשה, במקרה זה, אינה ראויה, שכן מדובר בערעור "גלגול שלישי" ואינה עומדת בקריטריונים למקרים חריגים כאלה. השופט מציין כי לשון החוק ברורה ותומכת בפרשנות לפיה המשטרה מחויבת להביא עצורים בפני שופט בהקדם, בתוך פרק זמן מקסימלי של 24 שעות. פסק דין זה מחזק את שיקול הדעת המינהלי של המשטרה בעניינים אלה ומדגיש את העיקרון לפיו ככלל נמנעים בתי המשפט מלדון בסוגיות תיאורטיות.