עת"מ 18929-12-17

תקציר

העותרים ביקשו להוסיף את חלקותיהם לתכנית איחוד וחלוקה של שכונת נחלת יהודה הצפונית, כך שחלקותיהם ייכללו בטבלת ההקצאה והאיזון על פי ייעודן הקודם (חקלאי), ולא על פי ייעודן הנוכחי (כביש). לטענתם, אין להחריגם מהתוכנית, שכן הדבר עולה כדי פגיעה בלתי מוצדקת בזכויות הקניין שלהם. עם זאת, בית המשפט מצא כי אין קשר תכנוני בלעדי בין התכנית המפקיעה לבין תכנית האיחוד והחלוקה, וכי הכביש משרת את הציבור הרחב ולא רק את השכונה. מכאן, שהכללת חלקות העותרים בתכנית תעביר את נטל הפיצוי על בעלי הקרקע השכנים שלא בצדק. בית המשפט דחה גם את טענות העותרים בדבר הסתמכות על תכניות ומדיניות קודמות, שכן הרשות המינהלית שינתה את מדיניותה, והעותרים לא יכלו לצפות באופן סביר כי המדיניות הישנה תימשך. זאת ועוד, טענת ההפליה נמצאה מופרכת, שכן ההבחנה בין כביש 2 לכביש 3 הייתה סבירה והתבססה על תפקידיהם השונים ועל שעבודם. לבסוף, אישר בית המשפט את החלטת ועדת התכנון להסיר סעיף הנוגע להשבת זכויות מהתכנית, למרות שלא הועלו נגדה התנגדויות, שכן הדבר עולה בקנה אחד עם מדיניות התכנון הנוכחית ופסיקות בתי המשפט. בסיכומו של דבר, העתירה נדחתה, והעותרים חויבו בכיסוי הוצאותיהם של שני משיבים בסך של 10,000 ₪.