ת"א 12525-12-11

תקציר

פסק דין זה מתייחס לתביעת בעל מניות נגד חברה ושני נתבעים נוספים במטרה לקבל את חלקה היחסי בדיבידנד שחולק. התובעת טענה כי עליה לקבל את אותו שווי ריאלי של הדיבידנד כמו יתר בעלי המניות, לרבות הפרשי הצמדה וריבית על הסכום, דבר שהחברה הכחישה. פסק הדין פסק לטובת התובעת וקבע כי היא אכן זכאית ל-7% ממניות החברה ולדיבידנדים. בית המשפט הסכים עם טענת התובעת כי חוב החברה כלפיה הוא התחייבות חוזית שהופרה עקב אי תשלום הדיבידנד בעת החלוקה. לפיכך חויבה החברה לשלם לתובעת את חלקה בדיבידנד, המחושב בשקלים קלים וכולל הפרשי הצמדה וריבית ממועד החלוקה הראשונית. סכום זה נקבע על בסיס הערך השקלי הנתבע בכתב התביעה, תוך התעלמות מטענות הנתבעים בדבר חוב נקוב בדולר. עוד נקבע בפסק הדין כי הפרשי הריבית והצמדה נועדו לשמור על ערכו הריאלי של הכסף ולא היו צעדי ענישה. בנוסף, בית המשפט הכריע בבקשת הנתבעים לקבוע את שיעור הריבית לפי ליבור בגין חובות מט"ח, וקבע כי החוב היה בשקלים ולא במטבע חוץ. לבסוף חויבו הנתבעים לפצות את התובעת בגין הוצאותיה ושכר טרחת עורך דין, בסך של 12,000 ₪.