ב"ש 91507/02

תקציר

המדינה מבקשת להאריך את תוקפו של הצו המקפיא את חשבון הבנק של חנה מימון ולהוציא צו להמשך החזקת תופסת, או לחילופין סעד זמני. חנה מימון מבקשת לשחרר כספים מחשבונה המוקפא. בית המשפט מאחד את שתי הבקשות ומוציא פסק דין מקיף. בתיק המדינה נגד חנה מימון נטען להלבנת הון ופעילות רכוש אסורה, הנובעת מעבירות הסמים של בנה אייל בארה"ב. בכתב האישום נטען כי חנה ידע את מקורם הבלתי חוקי של הכספים ועסק בפעילות להסתרת מקורם. המדינה מבקשת להאריך את ההקפאה על חשבונה של חנה, המכיל למעלה מ-400 אלף דולר, עד להחלטה בדבר חילוט הכספים. עורך דינה של חנה אינו מתנגד עקרונית להקפאה, אך מבקש לשחרר סכום לכיסוי הוצאותיה הכספיות והוצאות המחיה. בית המשפט, לאחר שבחן את חומר הראיות, פסק לטובת המדינה, והגיע למסקנה כי יש להותיר את ההקפאה על כנה. הראיות מצביעות על כך שהכספים בחשבונה של חנה מקורם בפעילות הסמים של בנה, וניסיונותיה להסביר את מקור הכספים היו סותרים ולא משכנעים. יתר על כן, טענתה של חנה בדבר הוצאות ניכרות וצרכים מיוחדים, לרבות טיפולים רפואיים יקרים, אינה נתמכת בראיות מספיקות. בית המשפט קובע כי לחנה יש די כסף לכיסוי הוצאות המחיה הסבירות שלה ודוחה את בקשתה לפתוח את החשבון המוקפא. פסק הדין מדגיש את הצורך בגישה זהירה ביחס לתפיסות זמניות, המחייבת תשתית ראייתית מספקת והתחשבות באמצעי החיים הסבירים של הנאשם. במקרה של חנה מימון, בית המשפט קובע כי המדינה הציגה טיעון משכנע לכאורה וכי אין הצדקה לשחרור כספים מהחשבון המוקפא. הקפאת החשבון ותפיסת הפריטים מדירתה יימשכו עד להודעה חדשה.