ת"א 27656-01-22

תקציר

התובע, שנפגע בתאונה בגיל 33, תבע פיצוי כספי. השופטת הורתה לתובע, שעובדת כיום כמזכירה אך בעלת תואר במשפטים, נכות רפואית לצמיתות בשיעור של 5% בשל הגבלה קלה בתנועות הצוואר, והפסדי שכר קודמים של 12 יום שאושרו בתעודת מחלה. עם זאת, השופטת לא קיבלה את טענת התובעת כי ההיעדרות נבעה מהתאונה, שכן לא היו ראיות מלבד התעודה, ושכרה נותר ללא שינוי. בגין הפסדי שכר עתידיים הורתה השופטת על סכום גלובלי של 118 אלף שקל בהתבסס על שכרו הנוכחי של התובע בסך 11,181 שקל לחודש לעשור הקרוב, ו-22,534 שקל לאחר מכן, עד לגיל הפרישה, אותו קבעה השופטת לגיל 67. סכום זה כולל גם פיצוי בגין הפסדי פנסיה. השופטת הגיעה לסכום זה לאחר ששקלה את גילה של התובעת, תפקודה וחוסר המשמעות של השפעת התאונה על תפקודה, והציבה אותו על מחצית מהחישוב האקטוארי, שעמד על 235,174 ₪. עבור הוצאות רפואיות פסק השופט לתובע 2,000 ₪ בגין העבר, בהתחשב בכך שייתכן שחלק מההוצאות נגרמו ולא הוכחו, בעוד שכל הטיפולים העתידיים נחשבו מכוסים על ידי קופת החולים. עבור עזרה מאחרים, בעבר ובעתיד, פסק השופט 7,000 שקל, שכן התובע לא סיפק ראיות לסיוע אך ייתכן שנזקק לעזרה כלשהי במטלות הבית. לבסוף, פסקה השופטת 12,000 ₪ בגין כאב וסבל, בהתחשב בנכות הרפואית של התובעת, היעדרותה מהעבודה ואופי פגיעתה. בסך הכל נפסקו לתובע 139,000 ₪, בנוסף להוצאות משפט, מע"מ והחזר הוצאות משפט. השופט הדגיש כי על הנתבע לשלם סכום זה בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, או להתמודד עם הפרשי ריבית והצמדה.