ת"א 14303/08

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בבקשה לדחיית עתירה בגין ביזיון בית המשפט. נראה כי העתירה הוגשה על ידי מבקש שטען כי שני משיבים לא מילאו אחר צו בית משפט הנוגע לחשיפת כתובת IP. המשיבה הראשונה טענה בתחילה כי אין באפשרותה למסור את כתובת ה-IP, אך בהמשך עשתה זאת לאחר הגשת הבקשה. המשיב השני טען כי לא הצליח לקיים את צו בית המשפט בשל קשיים מעשיים. השופט קובע כי הליכי ביזיון בית המשפט עולים בקנה אחד עם עקרונות חוק ההוצאה לפועל ויש להם תכלית צופה פני עתיד לאכוף צווים שיפוטיים. אופיים של הליכים אלה אינו עונשי אלא מרתיע גרידא. השופט מפנה למספר תקדימים משפטיים המתווים את עקרונותיה וטיבם של הליכים אלה ואת התנאים שיש לעמוד בהם לקבלת סעד לפי פקודת ביזיון בית המשפט. אלה כוללים את סמכותו של בית המשפט שנתן את הצו, את הצו הנופל בגדר הפקודה, הוכחת הפרת הצו ואימוץ הליכים נאותים. השופט דן גם בנטל ההוכחה, הגבוה מהסטנדרט האזרחי הרגיל. באשר למקרה הספציפי, השופט מוצא כי התנהלות המשיבים בעבר אינה מצדיקה הפעלת סנקציות לפי פקודת ביזיון בית המשפט משום שאינן צופות פני עתיד. אמנם התנהלותו של המשיב הראשון הייתה פגומה, אך השופטת מקבלת את עדותם ומציינת כי המבקש לא הביא ראיות מספיקות. השופט סבור גם למשיב השני כי לא עלה בידו לקיים את הצו בשל חוסר אפשרות מעשית. לפיכך, הבקשה לדחיית העתירה מתקבלת, אם כי השופט אינו פוסק הוצאות למשיבים נוכח התנהלותם. ההחלטה מועברת לצדדים על ידי המזכירות.