סע"ש 37208-07-19

תקציר

התובע, מר אליהו פינטו, תבע את מעסיקתו לשעבר, חברת דואר ישראל בע"מ, בגין תשלומים שונים הקשורים לעבודתו כדוור זמני. התביעות העיקריות היו לפיצויי פיטורים, גמול שעות נוספות ופיצויים בגין התנכלות ופיטורים שלא כדין. בית הדין מצא כי התובע לא הוכיח די הצורך כי היקף משרתו עלה על השיעור המוסכם, אשר נקבע על פי נוסחה בשם זמ"ק בהסכמים הקיבוציים. שיטת ZMC מעריכה את הזמן הדרוש למשימות והיא מועדפת על ידי העובדים מכיוון שלעתים קרובות היא מביאה לשכר גבוה יותר מאשר רישום שעות העבודה בפועל. מאחר שלא חרג היקף משרתו של התובע, ירדו לטמיון תביעותיו לשעות נוספות ולתשלומים אחרים הקשורים לעבודה. בית הדין דחה גם את התביעה לפיצויי פיטורים, שכן המעסיק העביר את הכספים הרלוונטיים לחשבון פיצויי הפיטורים של התובעת, אם כי באיחור, וההסכמים הקיבוציים שהתקיימו הביאו לכך שהפקדות פיצויי הפיטורים מילאו את חובות המעסיק בנוגע לפיצויי פיטורים. באשר לתביעה בגין הטרדה, קבע בית המשפט כי התובע לא הביא ראיות מספיקות להתנהגות משפילה מצד הממונים עליו. הממשקים של המנהלים עם התובע היו מינימליים, והערותיהם וביקורתם היו סבירות וקשורות לתפקודו המקצועי, שלא היה משביע רצון. יחסיו של התובע עם מנהליו תוארו בדרך כלל כאוהדים, ולא הוכחו דוגמאות קונקרטיות להתעללות. עם זאת, בית הדין מצא כי המעסיק לא שילם לתובעת את פדיון החופשה השנתית במועד. אולם, מאחר שסכום זה קוזז מהוצאות ההליך המשפטי שהתובע היה אחראי לו אלמלא כן, לא נקבעו תשלומים נוספים. ככלל, נדחו תביעותיה של התובעת לפיצויי פיטורים, גמול שעות נוספות, גמול בגין התנכלות ופיטורים שלא כדין. נמצא כי המעסיק עיכב חלק מהתשלומים, אך על אלה העיבו הוצאות המשפט מהן נמנע התובע. השופט נתן 30 יום לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי בירושלים. פסק הדין ניתן ביום 11.8.2022.