ע"א 2659/02

תקציר

חוק חוזה הביטוח וסעיף 68 שלו יוצרים קשר ישיר בין צד שלישי שנפגע לבין מבטח, ומחייבים את האחרון לשלם לראשון את ההטבות שהוא חייב לבעל הפוליסה. עם זאת, סעיף 72(א)(2) לאותו חוק פוטר ביטוח ימי מתחולתו. תכליתו של הפטור, בין אם היא סובייקטיבית – הגשמת המטרה החקיקתית, ובין אם היא אובייקטיבית – שילובו של החוק במערכת המשפט, אינה מצדיקה החרגת ביטוח נזקי גוף כלפי צד שלישי מתחומו של חוק חוזה הביטוח, במיוחד כאשר הביטוח נעדר את ייחודו של הסחר הימי. השלכותיו הבינלאומיות של החוק, המבוססות על עקרונות ומנהגים של סחר עולמי, מאפיינות את הביטוח הימי. לכן, פירוש המונח "ביטוח ימי" באופן רחב אינו ראוי. כמו כן, תקנות הנמלים 77 מחייבות לבטח כלי שיט במימי ישראל חבות כלפי צד ג', דבר המצביע על הצורך בביטוח מעבר להפעלת כלי השיט. את אופיו של הביטוח הימי ואת היקפו יש לפרש באופן תכליתי, כמפורט לעיל. מאחר שהפוליסה המדוברת מבטחת מפני נזקי גוף, היא אינה נופלת תחת "ביטוח ימי" כהגדרתו בסעיף 72(א)(2) ומכאן חל סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח. משכך, קיימת יריבות ישירה בין המערערים לבין המבטחת, המזכה את הראשונה להמשיך בתביעתם. התיק מוחזר לבית משפט השלום לדיון נוסף. המשיב (המבטח) חויב לשלם למערערים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בעוד שאין צו בדבר הוצאות בין הצדדים האחרים.