עת"מ 5859-04-23

תקציר

בית המשפט המחוזי מרכז לוד דחה את העתירה בעקבות ערר על החלטה לאשר בקשה להיתר בנייה למפעל בטון. העותרים, שהתנגדו בעבר לבקשה מטעמים סביבתיים, נעדרו מעמד משפטי להמשיך ולדון בערר, שכן בית המשפט מצא כי הבקשה תואמת את התכנית הרלוונטית. החלטה זו התקבלה לאחר בחינת החלטות הוועדה המקומית וועדת הערר, אשר מצאו את הבקשה בהתאם לתכנית. בית המשפט הדגיש כי זכות ההתנגדות או הערר מוגבלת למקרים של חריגה מהתכנית, ומאחר שהשימוש במפעל הבטון הותר על פי התוכנית, טענות העותרים חסרות שחר. כמו כן, בית המשפט אישר את שיקול דעתה של ועדת הערר שלא לכלול את העותרים כצדדים לערר, שכן התייחסותם לנושאים סביבתיים אינה נדרשת נוכח מעורבותם של גורמים מקצועיים. השופט גם לא מצא עילה לפסילת ועדת הערר, ושאיפתה של הוועדה לקדם את הבקשה להיתר לא נתפסה כמוטה. לבסוף, קבע בית המשפט כי החלטת הערר הראשונה, שמצאה כי הבקשה תואמת את התוכנית, היא סופית ולא ניתן לערער עליה שנים לאחר מכן. לפיכך נדחתה העתירה, והעותרים חויבו לכסות את הוצאות המשיבים.