בג"צ 1143/22

תקציר

בית המשפט דחה את העתירה, תוך שהוא מדגיש את קיומו של סעד משפטי חלופי באמצעות עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי לפי סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר. המשיבים טענו כי עתירה זו אינה מצדיקה דיון ישיר בבג"ץ, שכן היא נעדרת את ההצדקה החריגה הנדרשת. הם ציינו כי לא דווח על נפגעים, והראיות מצביעות על כך שלא חלה ירידה בפיקדונות או ברכישות בחשבונות האסירים במהלך משבר הקורונה. בנק הדואר המשיך לפעול, והנהלים אפשרו לכל מי שיש לו תעודת זהות להפקיד כספים עבור אסירים, ולא רק עבור בני משפחה. רכישות מהמזנון נתפסו כהטבה ולא כזכות, כאשר שירות בתי הסוהר סיפק את צרכיהם הבסיסיים של האסירים. המשיבים בודקים גם הפקדות מקוונות או בכרטיסי אשראי. העותרים, המסייעים למשפחות האסירים ומתיימרים לייצג את האינטרסים שלהם, טענו נגד הסעד החלופי, מחשש שהוא עלול לסכל עתירות בנושא זכויות אסירים. עם זאת, בית המשפט אישר את הסעד החלופי, וציין כי בעוד שמקרים חריגים מסוימים יכולים להצדיק דיון בערכאה גבוהה יותר בזכויות אסירים, מקרה זה אינו זכאי. בחינת מקרים פרטניים עשויה להבהיר טוב יותר את הבעיות הבסיסיות. בית המשפט עודד את המשיבים לשקול מודרניזציה טכנולוגית של שירותי הפיקדונות, אם כי לא היה חייב לשנות את הנהלים הנוכחיים אלא אם כן הדבר מתחייב מממצאים חדשים. לפיכך, העתירה נדחתה ללא צווי הוצאות.