פש"ר 1460/98

תקציר

מדובר בסכסוך בין בנק ללקוחו, חברה שקיבלה הלוואה מהבנק למימון פרויקט בנייה. הבנק ביקש מינוי כונס נכסים לאחר שהחברה לא עמדה בפירעון ההלוואה. החברה טענה כי הבנק הפר את הסכם ההלוואה בכך שסירב להעמיד מימון נוסף, מה שגרם לכך שהפרויקט לא הושלם וגרם להפסדים כספיים. החברה גם תבעה תביעה נגדית בגין נזקים שנבעו ממעשיו הנטענים של הבנק. הסוגיות העיקריות שעמדו בפני בית המשפט היו האם הייתה לבנק עילה לאכוף את השעבוד ולמנות כונס נכסים, והאם הבנק הפר את הסכם ההלוואה וגרם נזק לחברה. בית המשפט פסק לטובת החברה בשני המקרים. בית המשפט קבע כי לבנק לא הייתה סיבה מוצדקת לאכוף את השעבוד ולמנות כונס נכסים, שכן ההפרות לכאורה של הסכם ההלוואה על ידי החברה לא הוכחו. הבנק טען כי החברה חרגה ממסגרת האשראי, לא העבירה כספים לחשבון הליווי והפרה תנאים אחרים בהסכם. עם זאת, בחינת הראיות על ידי בית המשפט העלתה כי טענות אלה אינן מוצדקות. כמו כן, בית המשפט קבע כי הבנק פעל בחוסר תום לב בכך שסיים בפתאומיות את מסגרת האשראי ודרש פירעון מיידי, למרות הסתמכותה הסבירה של החברה על המשך המימון של הבנק. התנהלות זו הפרה את התחייבויות הבנק כלפי החברה. בית המשפט דחה גם את טענות הבנק בנוגע להפרות לכאורה של הסכם ההלוואה על ידי החברה, וקבע כי החברה לא חרגה מהתקציב ולא גזלה כספים. באשר לנזקים, פסק בית המשפט לחברה פיצוי בגין ירידת ערך הפרויקט עקב הפסקת האשראי שלא כדין של הבנק. תביעת הנזיקין הנגדית של החברה התקבלה בחלקה, מוגבלת לסכום הנתבע בכתב התביעה. לאחר ניכוי חוב החברה לבנק, קבע בית המשפט את סכום הפיצוי בסך 15,430,855 ש"ח, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 6.9.02 ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן חויב הבנק לכסות את הוצאותיה המשפטיות של החברה. לסיכום, דחה בית המשפט את בקשת הבנק לאכוף את השעבוד והורה על ביטול כינוס הנכסים הזמני. עוד נקבע כי על הבנק לפצות את החברה בגין הנזקים המפורטים לעיל.