ה"פ 1060/05

תקציר

עניינו של פסק הדין בהסכם יחסי ממון בין בני זוג שבבעלותם דירה משותפת. האישה מבקשת שמחצית מהזכויות בדירה תוצהר על שמה, ואילו הגבר טוען שכל הדירה שייכת לה. בנק המזרחי המאוחד, נושה של האיש, תובע פסק דין הצהרתי, בטענה כי הסכם הממון אינו תקף שכן הוא נעשה למראית עין בלבד, במטרה להבריח את נכסי האיש מנושיו בעקבות קריסת עסקיו. הבנק דורש מחצית מהזכויות בדירה כדי שיוכל לממש את חובו. ההסכם נערך לכאורה בשנת 2000 אך אושר על ידי בית המשפט בשנת 2003, זמן קצר לאחר שעסקיו של האיש נכשלו. הבנק מביא טיעונים וראיות רבות המצביעות על כך שההסכם נערך במועד מאוחר מהאמור, לרבות העובדה שהדירה נרשמה על שם שני השמות בשנת 2001, והנסיעות המשותפות של בני הזוג לחו"ל לאחר שנת 2000. עדויות המשיבים מלאות סתירות ואינן אמינות. בית המשפט מקבל את טענות הבנק וקובע כי הסכם הממון אינו תקף שכן הוא אכן נעשה למראית עין בלבד, בסמוך למועד אישורו, במטרה להגן על נכסי האיש מפני נושיו. לפיכך, בית המשפט מוציא פסק דין הצהרתי הקובע כי האישה היא בעלת מחצית הזכויות בדירה, והבנק מוכר כנושה בעל זכות ירידה לרכושו של הגבר. המשיבים נדרשים לשלם את הוצאות המשפט של הבנק.