ת"א 33193-03-17

תקציר

התובע, שנפגע בתאונה בשנת 2016 בחברון, טען כי התאונה אירעה בעת שרכב על קורקינט שהיה מבוטח על ידי הנתבעת. הנתבע הכחיש טענה זו וטען כי התובע לא הצליח להוכיח את רכישת הקורקינט או כי רכב עליו בעת התאונה. לטענתם, התובע נפגע בעת שנסע ברכב לא מבוטח שאינו מכוסה ברישיון הנהיגה שלו. השופט סיכם את הראיות שהציגו הצדדים. הם ציינו כי עדותו של התובע הייתה סותרת ומצאו כי שיקר לגבי נסיבות התאונה טרם המשפט, דבר שפגע באמינותו. השופט התייחס גם לסוגיית אי הופעתם של עדים והגיע למסקנה כי היעדרותם לא היטיבה עם אף אחד מהצדדים. באשר לנטל ההוכחה, הסבירה השופטת כי מאחר שהנתבע לא טען לתרמית אלא השתמש בה כדי לקעקע את ראיות התובע, לא מוטל עליהם נטל הוכחה מוגבר. השופטת בחנה את חומר הראיות ומצאה כי טענת התובע כי הקורקינט המבוטח היה מעורב בתאונה אינה מתיישבת עם ראיותיו של התובע עצמו. הם הצביעו על סתירות הקשורות לתיקון הקורקינט ולמבחן הרישוי שעבר והצביעו על כך שלא יכול היה להיות מעורב בתאונה כפי שתוארה על ידי התובע. השופט ניתח גם את הראיות הנוגעות להתרחשות התאונה, לרבות תיאוריו השונים של התובע את האירוע וצילומי הווידיאו של התאונה. הם הגיעו למסקנה כי תיאוריו הראשוניים של התובע, בהם נפל ממשאית, תאמו יותר את ראיות הווידיאו. בנוסף, עדות המומחה ואי הצגת הקורקינט לבדיקה על ידי התובע תמכו עוד יותר בטענת הנתבע כי הקורקינט לא היה מעורב בתאונה. לסיכום, קבעה השופטת כי התובע לא הוכיח כי רכב על הקורקינט המבוטח בעת התאונה וכי גרסתו הנוכחית הייתה שקרית. לפיכך, התביעה נדחתה, והתובע חויב בהוצאות המשפט של הנתבע, לרבות שכר טרחת עורך דין. פסק הדין ניתן לטובת הנתבעת, והתובעת חויבה בהוצאות.