בג"צ 7652/23

תקציר

העותרים ביקשו לבטל שלוש החלטות של בית משפט השלום ברחובות, אשר דחה שוב ושוב את בקשתה של העותרת מס' 2 לבטל כתב אישום שהוגש נגדה בגין עבירות עוון. העותר טען לאי מתן זכות טיעון לפני הגשת כתב האישום. עם זאת, בית המשפט לא מצא בסיס חוקי לזכות טיעון כזו בתיקי עוון, מה שהוביל לדחיית הבקשות. בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, דחה את העתירה על הסף, תוך הכרה בהיעדר סמכותו לפי סעיף 15 לחוק יסוד: השפיטה להוציא צווי מניעה נגד בתי משפט השלום, בתי המשפט המחוזיים ואף נגד עצמו. בית המשפט שב והדגיש כי הוא אינו מתפקד כערכאת ערעור על החלטות של ערכאות אחרות, אלא אם כן קיים מקרה מובהק של חריגה מסמכות או שרירותיות קיצונית בעניינים מנהליים גרידא. בפסק הדין הודגש כי החלטות ביניים בהליך פלילי אינן ניתנות בדרך כלל לערעור אלא במסגרת ערעור על פסק דין שלם. העתירה לא הראתה נסיבות חריגות כאלה של חריגה מסמכות או שרירותיות. בנוסף, הדין הקיים, ובפרט סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי, אינו מקנה זכות טיעון לחשודים בעוון, ואף לא סיפק העותרים מקור משפטי אחר המבסס זכות זו. למרות שזכות טיעון יכולה להינתן על פי שיקול דעתה של התביעה, היא אינה חובה בגין עבירות. לפיכך, העתירה נדחתה ללא הוצאות ביום 26.10.2023.