ע"ו 47068-02-13

תקציר

המערער, הסובל מסכיזופרניה פרנואידית ודקר ורצח את אביו בשנת 2010, ערער על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית שלא לאפשר לו לצאת לחופשות כלשהן מבית החולים. הוועדה קבעה כי הסכנה לזולת נמוכה, אך בחרה לנקוט משנה זהירות בשל עברו של המערער וחומרת פשעו. בית המשפט הכיר בקושי שבתפקידה של הוועדה ובאחריות המוטלת עליה בהחלטה על אשפוזו וחירותו של החולה. עוד הודגש כי לא יקל ראש בהחלטות הוועדה בדבר האיזון בין שלום הציבור לבין חירותו של החולה. עם זאת, בית המשפט מצא כי החלטת הוועדה הייתה סבירה ומוצדקת במקרה זה, במיוחד נוכח היעדר סימנים פסיכוטיים פעילים ותובנתו של המערער לגבי מצבו הנפשי. הערעור נדחה, אך בית המשפט המליץ לוועדה לשקול מחדש את החלטתה בתוך מספר חודשים והתווה תכנית מפורטת לשחרורו האפשרי של המערער בחופשה קצרה. תכנית זו כוללת הגבלות על משך החופשה, ליווי בני משפחה ואמצעי ביטחון, תוך הדגשת הצורך של בא כוח המערער להבטיח את הבנתו של המערער את התנאים. החלטת בית המשפט מהווה תזכורת לגישה הזהירה שננקטה במתן חופשות למטופלים בעלי היסטוריה של התנהגות אלימה, תוך מתן עדיפות לשלום הציבור ולרווחת הפרט.