ת"א 8446-01-15

תקציר

התובעת, ש.פ. ספדיה בע"מ, חכרה זכות במקרקעין מהסתדרות העובדים הכללית בשנת 2005. בשנת 2007 מכרה החברה את הזכויות בקרקע, שיועדה לבית ההסתדרות, לחברה אחרת. בשנת 2008 השכירה החברה החדשה את הבניין על הקרקע לדייר. באותה שנה הופקעה הקרקע על ידי עיריית חדרה. אלא שמאוחר יותר התברר כי ההפקעה הייתה טעות. בעלת הזכויות בקרקע טענה כי בשל ההפקעה היא איבדה את ההזדמנות למכור את הקרקע ברווח משמעותי. בית המשפט בחן האם הייתה לעירייה חובת זהירות כלפי התובע ומצא כי בעוד שלעירייה הייתה חובת זהירות כללית כלפי בעלי הקרקע, לא הייתה לה חובת זהירות קונקרטית כלפי התובע בעת ההפקעה, שכן זכויותיו של התובע במקרקעין לא נרשמו. רק לאחר שהתובעת הודיעה לעירייה על זכויותיה בשנת 2009, קמה לעירייה חובת זהירות קונקרטית. בית המשפט קבע כי העירייה לא התרשלה בהפקעת הקרקע, שכן לא הייתה לה כל אינדיקציה לכך שלתובע יש זכויות בה, וההפקעה הייתה כדין. עם זאת, בית המשפט קבע כי העירייה אחראית באופן חלקי לרשלנות בעיכוב ביטול ההפקעה, שגרמה נזק מסוים לתובע. באשר לנזק שנגרם לכאורה מהחמצת ההזדמנות למכור את הקרקע, קבע בית המשפט כי העירייה אינה אחראית. הצעת הרכש לא הוכחה כאותנטית, וגם אם כן, הנזק לא היה צפוי באופן סביר ולא היה בטווח הסיכון שנוצר עקב רשלנות העירייה. לתובע נפסק 20,000 ₪ בגין נזק לא ממוני, לצד 9,294 ₪ בגין הוצאות שנגרמו במהלך הליך ההפקעה, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ממועד התביעה. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.