ה"פ 168/98

תקציר

חברת החשמל הגישה עתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד שתי החלטות של הרשות לשירותים ציבוריים - חשמל. ההחלטה הראשונה, מיום 24.9.97, קבעה בסיס חדש לקביעת תעריפי החשמל בכל הארץ. ההחלטה השנייה, מפברואר 1998, הורתה על הפחתה של 3% בתעריפים האמורים, שתיכנס לתוקף ב-23 בפברואר. לצד העתירה העיקרית, ביקשה חברת החשמל גם צו מניעה זמני להשהיית יישום החלטת הפחתת התעריף עד להכרעה בעתירה העיקרית. המשיבים בתיק היו הרשות לשירותים ציבוריים - חשמל, שר התשתיות הלאומיות ושר האוצר. בית המשפט המחוזי דחה הן את העתירה העיקרית והן את הבקשה לצו מניעה זמני. בית המשפט קבע, כי בהיעדר הוראת חוק ברורה המקנה לבית המשפט המחוזי סמכות לדון בעתירות מינהליות כמו במקרה הנוכחי, נתונה לבג"ץ סמכות שיפוט בלעדית. בית המשפט ביסס מסקנה זו על פרשנות של מספר חוקים רלוונטיים, ובהם חוק בתי המשפט, חוק יסוד: השפיטה, חוק רישוי עסקים וחוק התכנון והבניה, וכן הצעת חוק בנושא בתי משפט מנהליים שפורסמה לאחרונה, ולא מצא סמכות מקבילה ברורה לבית המשפט המחוזי לדון בעתירות מנהליות. בעוד שהחלטות קודמות של בית המשפט העליון הכירו בפוטנציאל של סמכות מקבילה בנושאים ספציפיים כגון מכרזים ציבוריים, רישוי עסקים וסוגיות תכנון ובניה, בית המשפט המחוזי קבע כי החלטות אלה מתייחסות באופן ספציפי למקרים הפרטניים הנדונים, ואינן קובעות כלל כללי. זאת ועוד, ציין בית המשפט המחוזי כי בהיעדר מודל תיאורטי ברור או הנחיה מעשית של בית המשפט העליון בדבר אמות המידה לקביעת סמכות מקבילה בעניינים מינהליים, אין ביכולתו לקבוע קביעה כזו בעצמו. בית המשפט גם שקל ודחה את הטענה כי למקרה הנוכחי יש היבט אזרחי, שיש בו כדי להצדיק את העברתו לבית המשפט המחוזי, תוך הדגשת אופיו המנהלי הטהור של הסכסוך והשפעתו על כלל הציבור הישראלי. לבסוף, קבע בית המשפט המחוזי כי גם אם הייתה לו סמכות ליתן סעד זמני, הוא לא היה עושה כן במקרה זה, שכן המשמעות הכלכלית של השהיית ההחלטה על הפחתת התעריפים תשפיע על כלל הציבור, ומהלך כזה לא יהיה ראוי ללא הבנה ברורה יותר של תהליך קבלת ההחלטות של הרשות לשירותים ציבוריים. לפיכך, העתירה העיקרית והבקשה לצו מניעה זמני נדחו.