פש"ר 33982-12-11

תקציר

החלטת בית המשפט מתבססת על חוסר תום לב של החייב, המהווה קריטריון מרכזי להחלטה האם לאשר בקשה לפשיטת רגל. החייב לא הוכיח תום לב ביצירת חובותיו, ואף לא פעל בתום לב במהלך הליכי פשיטת הרגל. בית המשפט בחן את התנהלות החייב בשתי תקופות: ראשית, לפני בקשת פשיטת הרגל ובמועד יצירת החובות, ושנית, לאחר הגשת הבקשה. לגבי התקופה הראשונה מצא בית המשפט כי גרסותיו של החייב לגבי אופן יצירת חובותיו היו סותרות וחסרות אמינות, והוא סיכן את כספי נושיו ברשלנות ובמצג שווא. יתר על כן, החייב ניצל שלא כדין קרובי משפחה לצורך קבלת אשראי ויצירת חובות חדשים, ולא שיתף פעולה עם בעלי התפקידים במהלך ההליך, והגיש דוחות חלקיים ולא נתמכים על הכנסותיו והוצאותיו. הוא גם לא הגיש מסמכים נוספים שביקש המנהל המיוחד, ולא סיפק ראיות רפואיות לבעיות הבריאות שלו לכאורה שהשפיעו לכאורה על עבודתו. גם השוואות בין ההכנסות וההוצאות שהוצהרו בבקשת פשיטת הרגל לבין אלה שדווחו במהלך ההליכים העלו סתירות. בית המשפט הגיע למסקנה כי התנהלותו של החייב מעידה על חוסר תום לב וניסיון להסתיר את מצבו הכלכלי. כתוצאה מכך, דחה בית המשפט את בקשת החייב לפשיטת רגל, ביטל את צו כינוס הנכסים והתיר לנושים לנקוט בהליכים משפטיים לגביית חובותיהם. כמו כן הורה בית המשפט כי הוצאות ההליך ישולמו מקופת כינוס הנכסים.