ת"פ 39390-04-12

תקציר

פסק הדין דן בדוקטרינת "ההגנה מפני צדק" במשפט הישראלי, המצדיקה הימנעות מקיום משפט בשל חשש להוגנות המשפט או לפגיעתו האפשרית בתחושת הצדק. דוקטרינה זו, המיושמת בדרך כלל במקרים נדירים, יושמה במקרה זה בשל התנהלותה הבלתי סבירה של התביעה סביב הגשת כתב האישום. השופט מדגיש את קבלת ההחלטות הלא מקצועית, העיכובים וחוסר העניין שגילתה התביעה לאורך כל ההליך. באופן ספציפי, התביעה לא התייצבה בבית המשפט במהלך שביתת עורכי הדין, החמיצה מועדים רבים ולא סיפקה הצדקות מספקות להארכת תקופת ההתיישנות. בעקבות זאת נמחק כתב האישום נגד נאשמים 2 ו-3. עם זאת, השופט לא מצא סיבה מספקת לבטל את כתב האישום נגד נאשם 1, שזכויותיו נפגעו פחות וגילו מבדיל אותו מיתר הנאשמים. השופט הדגיש כי התנהלות התביעה אינה מקובלת ואינה עומדת בעקרונות הצדק והמשפט ההוגן. למרות שצוין חוסר שיתוף הפעולה של הנאשמים, הוא לא נחשב לגורם מקל בשל חסרונותיה הבולטים של התביעה. החלטה זו התקבלה לאחר בחינת הנסיבות והפעלת המבחן התלת-שלבי במקרים כאלה, כאשר השופט הגיע למסקנה כי לא ניתן לנקוט אמצעי מידתי יותר מאשר ביטול כתב האישום.