רע"א 8459/11

תקציר

פסק הדין המדובר הוא בנוגע לבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים. ההחלטה המקורית דחתה את בקשת המבקשים להעביר כונס נכסים מתפקידו. כונס הנכסים המדובר מונה לתפוס מסמכי מחשב וחומרים מהמבקשים, שנחשדו בריגול תעשייתי ובפריצה. המבקשים ביקשו לסלק את כונס הנכסים, בנימוק של ניגוד עניינים, שכן כונס הנכסים שולם על ידי בא כוח התובעים. עם זאת, בית המשפט המחוזי דחה את טענות המבקשים, והוביל את המבקשים להגיש בקשת רשות ערעור. פסק הדין מפרט את הנסיבות החריגות שבהן מונה כונס הנכסים ומפרט את החששות סביב ניגוד עניינים פוטנציאלי של הכונס בשל הסדר שכרו. תקנה 389(א) לתקנות סדר הדין האזרחי מסדירה את קביעת שכרו של כונס הנכסים. בדרך כלל, בית המשפט ממנה את כונס הנכסים וקובע את שכרו, תוך הבטחת האובייקטיביות שלו. עם זאת, במקרה זה, בא כוח התובעים שילם לכונס הנכסים שכר טרחה משמעותי, מה שיצר מראית עין של משוא פנים. פסק הדין מדגיש את הצורך בשקיפות ובאובייקטיביות במינוי כונסי נכסים זמניים ומציע לבעלי הדין להציע מספר מועמדים לתפקיד, לצד פירוט הסדרי שכר הטרחה. לאחר מכן על בית המשפט לקבוע מועד לקביעת שכרו של כונס הנכסים, ולוודא שלכל הצדדים יש אמירה, וכל הסכם קודם מבוטל. הדבר מבטיח את עצמאות הנמען ומונע ניגודי עניינים. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחית, והמבקשים נדרשים לשלם שכר טרחת עורך דין למשיבים. ההחלטה מתבססת על שנתיים של כונס הנכסים ללא התנגדות ועל תמיכת בית המשפט המחוזי בהתנהלותו. השופט מציין כי השינויים המוצעים בהליך המינוי יסייעו להפחית את החשש מסכסוך, אך לא יפתרו את כל הסוגיות האפשריות.