ע"א 38753-10-16

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית ערעור שניסה להפוך פסק דין קודם של בית משפט קמא. החלטתו של בית משפט קמא לדחות את תביעת המערער התבססה על ראיות מספיקות לתרמית שהציג המשיב. ערכאת הערעור מסכימה עם החלטת בית משפט קמא ומספקת נימוקים נוספים לדחייתה. זאת, משום שהמשיבה הציגה ראיות לכך שהמערערת ביצעה הונאה בכך שגבתה תשלום יתר בגין טובין שנרכשו באמצעות ספק, גלורי, שחשבונותיו נשלטו על ידי מנהל המערערת. המשיב חויב חוזית לשלם לפי מחיר החשבונית של הספק, אך המערערת הסתירה את העובדה שיש להם שליטה על חשבונותיה של גלורי, מה שהוביל למחיר חשבונית גבוה ממה שהיה צריך להיות. הטעיה זו השפיעה הן על האגרות ששולמו בדולרים והן על החוב השקלי בגין מכולות שלא שולמו. ערכאת הערעור מחזקת את ממצאיו של בית משפט קמא ומדגישה כי הם מבוססים על קביעות עובדתיות, שהן עוצמתו של בית משפט קמא בשל התקשרותו הישירה עם העדים. התשתית הראייתית להחלטת בית משפט קמא הייתה מהותית, לרבות הודאת מנהלו של המערער כי באפשרותו לגשת לחשבוניות גלורי וליצור אותן במחשבו. כמו כן, המשיב הציג חשבונית אותנטית מהיצרן הסיני בגין הזמנה ספציפית, ממנה עולה הפרש מחירים משמעותי לעומת חשבונית גלורי בגין אותה הזמנה. ערכאת הערעור מסכימה עם מסקנתו של בית משפט קמא כי הטעיה זו חלחלה להתקשרות כולה. אשר לשאלת הסעד, בית המשפט מפנה לסעיף 3 לחוק החוזים, המאפשר אי אכיפתו של חוזה אם הוא בלתי צודק בנסיבות הנתונות. בית המשפט מכיר בכך שאכיפת החוזה תגרום למשיב עוול משמעותי, נוכח התנהלותה המרמתית של המערערת. אשר על כן, הערעור נדחה, והמערערת מחויבת לשלם למשיב שכר טרחת עורך דינו בסך 10,000 ₪, בעוד יתרת סכום הפיקדון מוחזרת למערער. החלטה זו התקבלה בהיעדרם של שני הצדדים והיא נתמכת במספר פסקי דין קודמים במקרים דומים.