ת"א 17213-06-14

תקציר

התובע והנתבע חתמו על הסכם למכירת חלקת מקרקעין בשנת 1996, אך הנתבע לא שילם את מס השבח הכרוך ברכישה, מה שהביא את רשות המסים לנקוט בהליכי גבייה נגד התובע. לאחר מכן עתרה התובעת למתן פסק דין הצהרתי לביטול הסכם המכר וביקשה כי בית המשפט יורה לרשות המסים למחוק את חובו של התובע וללשכת רישום המקרקעין להסיר את הערת האזהרה הקשורה למכירה. עם זאת, התביעה נגד רשות המיסים ולשכת רישום המקרקעין נדחתה, והותירה רק את הבקשה להצהרה כי הסכם המכר בטל. התובעת טענה כי אי תשלום מס שבח על ידי הנתבעת מהווה הפרה יסודית של הסכם המכר, ואילו הנתבעת טענה כי התביעה התיישנה ודינה להידחות מחמת התיישנות ושיהוי. בית המשפט דחה את התביעה, תוך שהוא מסכים עם הנתבעת כי היא הוגשה מחוץ לתקופת ההתיישנות בת שבע השנים וכי התובעת לא הראתה כל תועלת בקבלת פסק הדין ההצהרתי המבוקש. יתר על כן, בית המשפט מצא כי התובעת לא ניסתה לבטל את ההסכם תוך זמן סביר ויתרה על כל זכות כזו. בעקבות זאת הורה בית המשפט לתובע לשלם לנתבע 15,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.