סע"ש 71371-06-20

תקציר

פסק דין זה דן בתביעת התובע לגמול חינוך מיוחד מהנתבעת, מדינת ישראל, בגין עבודתו כמורה. על בית המשפט להחליט האם חל שיהוי מופרז בהגשת התביעה המצדיק את דחייתו על הסף, ואם לאו, האם התובע זכאי לגמלת חינוך מיוחד מלאה בשיעור של 14% משכרו המשותף, או שמא המדינה זכאית להשיב לו את הסכומים ששולמו לו בגין גמלה זו בתקופה מסוימת. השופט קובע כי התביעה אינה עומדת בקריטריונים החריגים המצדיקים את דחייתה בשל שיהוי בהגשתה. המדינה לא הוכיחה כי התובע זנח את תביעתו או כי השיהוי החמיר את מצבה, ושיקול הדעת הנתון לבית המשפט במקרים אלה נוטה לטובת מתן אפשרות לתביעה להתקדם. עם זאת, השופטת מוצאת כי התובע אינו זכאי לגמול מלא של 14% בחינוך המיוחד משום שאינו עומד בקריטריונים הנדרשים להסמכה בחינוך המיוחד כפי שנקבעו בתקנות שירות עובדי ההוראה. הסמכתו של התובע היא בחינוך גופני ולא בחינוך מיוחד, וההתמחות בחינוך המיוחד שסיים במסגרת לימודיו אינה נחשבת להסמכה על פי התקנות. מאחר והתובע אינו מוסמך, הוא זכאי לגמול של 8.5% בלבד, אותו הוא מקבל. עוד קובע השופט כי יש להביא בחשבון את תום ליבו של התובע ואת רשלנות המדינה באישור מלוא הגמול בעת בחינת תביעת המדינה להשבת הסכומים ששולמו לתובע בטעות. השופטת קובעת כי על התובע להחזיר רק 40% מתשלום היתר, המסתכם ב-9,551 שקל, ועל המדינה לשלם סכום זה לתובע בתוך 30 יום. כל צד אחראי להוצאותיו, וזכות הערעור לבית הדין הארצי מותרת תוך 30 יום.