ע"א 1358/18

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של ערעור על פסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים בנוגע לסכסוך גירושין. הערעור, שהוגש על ידי המערער, מערער באופן ספציפי על החלטת בית המשפט לענייני משפחה שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. התיק המקורי נסב סביב תביעה למזונות ילדים והוצאות דוריות שהגיש המשיב נגד המערערת. במסגרת תיק זה, הוציא בית המשפט לענייני משפחה בירושלים צו מניעה האוסר על המערערת להיכנס לדירה המשותפת לשעבר, ליצור קשר עם המשיב או להוציא חפצים כלשהם מהמקום. בית המשפט נימק הגבלות אלה בכך שחשש לשלומם של המשיב והקטינים, וטען כי המערער צילם אותם ללא הרף, לכאורה כדי למנוע תלונות שווא. המערערת, שלא הייתה מרוצה מהחלטה זו ומהחלטות פרוצדורליות אחרות שניתנו על ידי בית המשפט, הגישה בקשה לפסילה, אשר נדחתה על ידי בית המשפט לענייני משפחה בהחלטה מפברואר 2018. בית המשפט מתח ביקורת על הטון והתוכן של הבקשה, וציין כי היא כוללת טענות לא מדויקות ואולי זו הסיבה לכך שבא כוח המערער בחר שלא לייצגו. לגופו של עניין, בית המשפט לענייני משפחה טען כי אי שביעות רצון מהחלטות שיפוטיות אינה מהווה עילה מוצדקת לפסילה וכי חלק מההחלטות שהמערער ביקש לערער עליהן משנת 2016, דבר המצביע על תגובה מאוחרת. בית המשפט התייחס לכל אחת מטענות המערער לגופן ומצא אותן בלתי משכנעות. משכך, נדחתה בקשת הפסילה, והמערער חויב בתשלום הוצאות המשפט של המשיב. הערעור הנוכחי, שהובא בפני השופט פ' גורודצקי מבית המשפט המחוזי בירושלים, מבקש לערער על דחייה זו. המערער טוען כי התנגדותו הפרוצדורלית לא נועדה לערער על ההחלטות אלא להבליט את ההטיה הנטענת של בית המשפט ואת חוסר משוא הפנים שלו. הוא מצביע על לשון הגנאי של ההחלטה כלפיו, כמו גם על פסקי דין נוספים שניתנו נגד בקשותיו, לרבות בקשה למבחן כשירות הורית והחלטות הנוגעות למשמורת. לטענת המערערת, החלטות אלה מלמדות על חשש ממשי למשוא פנים ולהטיה לטובת המשיב. עם זאת, מסקנת השופט גורודצקי היא כי טענות המערער מתייחסות בעיקרן להחלטות פרוצדורליות שיש לערער עליהן בהליכי ערעור מבוססים ולא בבקשת פסילה. גורודצקי אינו מוצא את ההחלטות מספיקות כדי להצדיק פסילה ומציין כי חלקן משנת 2016, דבר המצביע על שיהוי מופרז בתשובת המערער. בסופו של דבר, פסק הדין של בית המשפט המחוזי מקבל את החלטת בית המשפט לענייני משפחה בירושלים ודוחה את הערעור. בית המשפט קובע כי אין חשש ממשי למשוא פנים מצד השופט וכי טענות המערער אינן מהוות בסיס תקף לפסילה. הערעור נדחה, וכל צד נדרש לשאת בהוצאותיו המשפטיות. פסק דין זה הינו סופי, נוכח היעדר תשובה מצד המערער.