ת"א 7543-02-20

תקציר

פסק הדין מקבל את התביעה שהגישה התובעת נגד הנתבעת בגין החזקתה שלא כדין של האחרונה במקרקעין הרשומים על שם מדינת ישראל, רשות הפיתוח והקרן הקיימת לישראל. מרבית החלקות המדוברות נרשמו על שם גופים אלה משנות ה-50 וה-60, הרבה לפני שהתובע קיבל מהעירייה היתר להשתמש בקרקע, מה שהפך את התובע למנהל החוקי של הקרקע. הנתבע לא הביא ראיות לזכותו להחזיק בקרקע, אלא רק הוכיח כי הוכר על ידי העירייה לשימוש בחלק ממנה – רשות שלעירייה, שאינה צד להליך, לא הייתה סמכות לתת. גם אם הנתבע היה מרמז על הרשאה להשתמש בקרקע, היא הייתה מתבטלת כדין בהתראה סבירה, שהוגשה בשנת 2019. טענת הנתבע כי אי הפקעת הקרקע על ידי העירייה מזכה אותו בפיצויים והמשך זכות שימוש כנגד הבעלים הרשומים נדחתה אף היא מטעמים שונים, לרבות אי הבאת ראיות התומכות בטענה זו וחוסר שחר בטיעוניו. כמו כן, כל היתר משתמע לשימוש במקרקעין ניתן לביטול ללא פיצוי, ולנתבע מקום מגורים אחר. לפיכך, בית המשפט הורה לנתבעת לפנות את הקרקע עד ליום 23.4.2023 ולשלם לתובע 10,000 ₪ שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.